פסק-דין בתיק ע"א 3271/02

1.        המשיב (הוא המערער שכנגד), יליד שנת 1961, נפגע בחודש פברואר 1992 בתאונת דרכים שארעה במהלך עבודתו. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, שנתכנסה קרוב לשלוש שנים לאחר התאונה, העריכה כי המשיב סובל מנכות צמיתה בשיעור של 40%. ועדת הערערים של המוסד עשתה שימוש בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) והוסיפה על שיעור נכותו עד שהגיעה לכדי שיעור כולל של 60%.

2.        את נזקיו תבע המשיב מן המערערת, אשר ביטחה את השימוש ברכב המנועי בו נפגע. כיון שהמשיב סבל בעבר מפגיעות גוף שהוסבו לו בתאונות קודמות (חמש במספר) שהתרחשו בין השנים 1990-1982 ביקשה המערערת, בבית-המשפט המחוזי, להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בית-המשפט (כבוד השופטת ש' ברוש) נעתר לבקשה בשל "העדר כל התייחסות [בוועדה הרפואית] לתלונות קודמות בפני וועדות שונות של המוסד לביטוח לאומי ולנכויות שנקבעו על-ידי וועדות שונות והתעלמות מעובדות שלא הובאו על-ידי המשיב בפני הוועדה." בכך ראה בית-המשפט "פגם מהותי בקביעת הוועדה השוללת את היכולת לדעת אם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה".  בעקבות ההחלטה הזו מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית-המשפט - פרופ' קורצ'ין, נוירולוג, וד"ר דולב, פסיכיאטרית. הראשון, מצא כי אין למשיב נכות נוירולוגית והוסיף כי הוא "מהסס מלקבוע כי מדובר במצב של התחזות". האחרונה, ד"ר דולב, מצאה כי המשיב סובל מנכות נפשית בשיעור של 15%; עם זאת, קבעה כי מרבית הנכות (10%) נגרמה למשיב עוד בשנת 1985 כתוצאה מתאונה קודמת בה היה מעורב. הנכות הרפואית, שהוסבה בתאונה, כפי שנקבעה על-ידי המומחים שנתמנו על-ידי בית המשפט, הגיעה, אפוא, לשיעור של 5%.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) בחר שלא לסמוך על חוות דעתם של המומחים הרפואיים. בית-המשפט מצא לראוי לאמץ את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בין השאר משום שהמומחים "עשו עבודתם 4 ו-5 שנים לאחר קביעת וועדת הערערים של המוסד לביטוח לאומי".

3.        שקלנו את בקשת המערערת להתערב בקביעה זו ולאמוד את נזקיו של המשיב על-פי שיעור הנכות שקבעו לו מומחי בית-המשפט, אולם, בסופו של יום, בחרנו שלא להתערב בבחירתו של בית-המשפט המחוזי לעניין קביעת דרגת הנכות הרפואית, למעט עניין אחד. בית-המשפט המחוזי אימץ את קביעת המוסד לביטוח לאומי, על קרבה ועל כרעיה, לרבות השימוש שעשה המוסד בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי. קביעה אחרונה זו אינה צריכה להדריך בהכרח את בית-המשפט ( ע"א 516/86; ר"ע 309/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי, פ"ד מ(4) 690). בנסיבות המקרה לא היה ראוי לדבוק בה גם לגוף הדברים. המשיב נפגע בגופו וברוחו עוד שנים קודם לתאונה נשוא ערעור זה והמומחים הרפואיים נמנעו מלייחס את עיקר נכותו לתאונה זו האחרונה. נכותו הרפואית של המשיב, קודם להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי מגעת לכדי 40% ועל בסיס זה ראוי היה, למירב, להעריך את מידת הגריעה מכושר השתכרותו. הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות, בעבר ובעתיד, לאמור בסיס השכר שאלמלא התאונה יישאר בעינו, כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי, אולם שיעור הגריעה מן ההשתכרות יעמוד על 40%. שיעור ניכוי המס יחושב מחדש בהתאם לסכום הפיצוי בראשי הנזק של הפסדי ההשתכרות ושל הפסדי הפנסיה. קביעותיו האחרות של בית-המשפט, תשארנה, כולן, בעינן. במובן זה מתקבל, בחלקו, הערעור, ומתקבל בחלקו הערעור שכנגד (לעניין שיעור ניכוי המס).

           היה ותתעורר מחלוקת בין בעלי-הדין באשר לחישוב הסכום המגיע לאור ההנחיות שבפסק-דין זה, יהא רשאי כל אחד מהם לפנות בבקשה לבית המשפט קמא על-מנת שיכריע במחלוקת.

           אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בטבת, התשס"ה (27.12.04).

ש ו פ ט                                      ש ו פ ט                                        ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: